<< הקודם || English || Français || Русский || הבא >>

שער רביעי - יהדות, תרבות ומדינה

מדינת ישראל ומוסדותיה
מחויבות המוסדות הממלכתיים להלכה

כל המוסדות הממלכתיים וכל הארגונים הממשלתיים ימשיכו להתנהל בהתאם להלכות המקובלות בעם ישראל בתחומי השבת, החגים והכשרות, כביטוי פשוט ויסודי להיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית.

דבר זה איננו מהווה בעיני זהות פשרה שנועדה לאפשר את השתלבותם של הדתיים במוסדות אלו ואחרים, אלא עיקרון לאומי בסיסי ופשוט: לא ייתכן שמוסדות ממלכתיים של מדינת ישראל יפעלו בשם המדינה נגד ההלכה המקובלת בעם ישראל ללא סיבה, כי זה יסתור את היותם מייצגים את העם שעבורו, בכספו ובשמו הם קיימים ופועלים.

למעשה, זו היא גם המציאות הקיימת כיום, אלא שהדרך בה מציאות זו נתפסת בישראל אינה ניתנת לניתוק מהמאבק הכולל על ממדי ותחומי הכפייה, ובגלל זה העיקרון הזה, שבאמת היה צריך להיות יסודי לחלוטין, נהפך לשאלה פוליטית המעוררות מהומות מדי תקופה קצרה.

כנגד התהליך העקר הזה, הנמשך כבר 100 שנים, העיקרון של מחויבות המוסדות הממלכתיים להלכה איננו צעד ראשון בכפיית ההלכה על כל המדינה, אלא להיפך: דווקא בגלל שהמוסדות הממלכתיים הם ממלכתיים הם מחויבים להלכה, ואם הם לא היו ממלכתיים, הם לא היו מחויבים לה.

באותה הוודאות שבה אנחנו דורשים שהאוכל במזנון הכנסת יהיה כשר, אנחנו דורשים גם שהבחירה אם לספק אוכל כשר לעובדים בעסק פרטי תהיה של בעל העסק. באותה הוודאות שבה אנחנו דורשים שרכבת ישראל וחברת החשמל (כל עוד הן מהוות זרועות ממשלתית) ישמרו על השבת בפעילותן השוטפת, כך אנחנו דורשים שהממשלה לא תקבע לחברות ומפעלים פרטיים האם הם יוכלו לעבוד בשבת, ושאלה זו תושאר בידי הקהילות המקומיות - כל אחת לפי בחירתה.

צבא ההגנה לישראל

אורח חיים

כפי שהוכרע בצדק בזכותו של דוד בן גוריון והרב שלמה גורן בתקופת הקמתו של צה"ל[4], האוכל שיוגש בצה"ל יהיה אוכל כשר בלבד, ושמירת השבת בצה"ל תהיה ממלכתית ומחייבת בכל הקשור לפעילות מבצעית, ופקודה הדורשת לחלל את השבת ללא סיבה מבצעית תיחשב פקודה בלתי חוקית בעליל[5] המצדיקה סירוב פקודה[6]. כמו כן, נקבע שבמסגרת השירות הצבאי הזכות לשמור על אורח חיים הדבק בהלכה מבלי להיפגע בשל כך, תובטח על ידי הצבא.

מסגרת יסוד זאת שהייתה בשעתה מעין פשרה שנועדה לאפשר לחיילים דתיים לשרת בצה"ל שלא ביחידות דתיות נפרדות אלא כחיילים מן המניין, איננה נתפסת בעיני זהות כפשרה אלא כמציאות מחויבת מבחינה מוסרית לאומית ממלכתית. מסגרת לאומית שמייצגת את עם ישראל מחד, ומאידך מגייסת לשורותיה את כולם בכפייה, מחויבת בפשטות לספק לכלל הבאים בשורותיה תנאים לחיות בהתאם לצו תרבותם היהודית.

חיל החינוך ותודעה יהודית

מאידך, השימוש הנעשה בצבא בשנים האחרונות, וגם בעבר, על מנת לחנך מחדש את החיילים, והפיכת הצבא לזירת הקרב הלוהטת ביותר במדינת ישראל בין מגמות החילון לבין מגמות החזרה בתשובה חוטא לתפקידו של הצבא.

בעיני זהות, מסגרת לאומית קיומית כמו הצבא, הנהנית מזכות ייחודית של כפיית גיוס על הציבור אינה רשאית לעסוק בחינוך בכפייה של הבאים בשורותיה מעבר למה שדרוש לרוח הלחימה. הצבא איננו המקום לעצרות התעוררות לקראת הימים הנוראים בנוכחות חובה, כפי שהיה נהוג בשנות החמישים, וגם לא המקום לסדנאות חובה על דמוקרטיה, פלורליזם ושיוויון כפי שנהוג היום. תפקיד מערך החינוך הצה"לי הוא להגביר את רוח הלחימה ולהטמיע את מוסר הלחימה בקרב החיילים. לא יותר ולא פחות[7].

יחידות מעורבות בצבא

יחסה של זהות לנושא זה דומה ליחסה לנושא החינוך. תפקידו של צה"ל הוא לנצח במלחמות ולשמור על בטחונה של מדינת ישראל. אין זה מתפקידו לשמש לא ככור היתוך ולא כמעבדה אנושית. הקריטריון על פיו צריך לבחון את עצם התאמתן של נשים לתפקידי לחימה הוא בראש ובראשונה הקריטריון המבצעי בלבד.

מנגד, אופן שילובן של נשים עם גברים בתפקידי לחימה בפרט, ובצבא בכלל חייב להתבצע תוך התחשבות בעולמם הערכי של כלל החיילים, ובנורמות הצניעות שאליהן מחויבת החברה. אין שום סיבה לחייב חייל לשמוע שירת נשים, ובוודאי שאין שום הצדקה לחייב חיילים לשרת ביחידות מעורבות שלא מאפשרות לשמור על תנאי צניעות מינימליים.

עם זאת, בוודאי שכל תפקיד צבאי שניתן לשלב בו נשים מבלי שהדבר יפגע במבצעיות ויועיל לצבא בתפקידיו, וגם מבלי שהדבר ייצור מצבים בהם אין אפשרות לשרת בתפקידים מסוימים תוך שמירה על גבולות הצניעות וההלכה[8], הדבר נכון וראוי, כל עוד מודל גיוס החובה הנהוג היום ממשיך[9].

פחות חברות ממשלתיות - פחות כפייה

זהות סבורה שהמציאות שבה חברות התחבורה הציבורית, הרכבת ואל-על הן ארגונים ממלכתיים במלואם או למחצה - היא זאת שאחראית לכך שארגונים אלה מושבתים ביום השבת ובכך מקפחים את ניידותם של המעוניינים בשירותיהם. כל עוד ארגונים אלה פועלים מכספי משלם המסים ומייצגים את מדינת ישראל הרשמית - אין הם יכולים להתעלם מכל הכרוך בייצוגיות זו.

כאשר חברות אלה יופרטו והשוק ייפתח לחברות פרטיות בתחומים הללו, שאלת הפעלתן בשבת תהיה כפופה לקהילות המקומיות[10] ולא לחוק ממלכתי מחייב. בכך יינטל העוקץ משאלת הכפייה והקיפוח שבדבר ונוכל גם ליהנות מהיתרונות הכלכליים שבהפרטה.

[4] בניגוד לדעתם של דתיים (חלק מהמפד"ל דאז) וחילוניים (מפ"ם בניצוחו של ציזלינג) כאחד, שפעלו נגד סיכומים אלה ולא ראו באחדות של עם ישראל ערך שכדאי להתאמץ ולוותר עבורו.

[5] גם כן בהכרעת דוד בן גוריון כעמדתו של הרב הצבאי הראשי, הרב שלמה גורן נגד דעת הרמטכ"ל חיים לסקוב.

[6] מנגד, ההלכה היהודית קובעת מפורשות שביצוע פקודות צבאיות הכרחיות, בשבת ואף ביום כיפור, הוא מצווה שחובה לקיימה.

[7] כל היחידות בצה"ל צריכות לתרום, ישירות או בעקיפין, לתכלית קיומו, הגנת מדינת ישראל. אין מקום לקיים בצה"ל פעילות שאינה קשורה לתכלית קיומו של צה"ל, שהיא להגן על המדינה בלחימה או בהרתעת האויב מלחימה.

[8] שמירות ליליות וסיורים ליליים משותפים בצמדים, וכן שינה מעורבת בשטח - אלו רק מקצת המצבים ששילוב ישיר של נשים וגברים בתפקידי לחימה מביא להם. הנורמות שהצבא מצליח לאכוף במסגרת יחידות עורפיות אינן ישימות במסגרת יחידות השדה.

[9] בתחום זה יש לציין, שכל עוד מודל הגיוס הקיים ממשיך, יש לאפשר ולעודד גם את קיומם של מסלולים ויחידות ברמת הפרדה גבוהה יותר, על מנת לאפשר תנאי שירות מתקבלים על הדעת עבור האוכלוסייה החרדית.

[10] שאלת הקהילה המקומית אינה רלוונטית לנתב"ג.