| << הקודם || English || Français || Русский || הבא >> |
שער שישי - חירות האזרח ובטחון הפנים והחוץ
מודל הגיוס לצה"ל
במגמה לקראת צבא מקצועי התנדבותי
השינויים הגדולים בטכנולוגיה הצבאית מאז קום המדינה, כמו גם השינוי הדמוגרפי הגדול במצבה של ישראל מאז, שינו גם את ה"ביקוש" וגם את ה"היצע" של כח האדם לצה"ל. מצד אחד, צה"ל זקוק יותר ויותר לכח אדם איכותי אשר נדרש לעבור הכשרה מקצועית ממושכת, ואז נדרש לשרת שירות ארוך הכולל גם שירות קבע של שנה עד מספר שנים[13], כדי להחזיר במלואה את ההשקעה בהכשרתו, בין אם מדובר בלוחמים, או בתומכי-לחימה. מצד שני, בגלל השינוי הזה בצרכי צה"ל, יש כיום יותר ויותר מגויסי חובה שצה"ל לא באמת צריך, אך נאלץ להחזיקם בשירות לאורך שנתיים או שלוש שנים, בתפקידים לא-חיוניים, עד כדי "אבטלה סמויה"
החזון שלנו הוא לקצר את שירות החובה החל על כולם, כולל כולם, לטירונות בלבד. מי שיהיה מעוניין להמשיך ולשרת בצבא המקצועי יוכל להציג מועמדות, ומתוך המועמדים הצבא יבחר את מי שהוא באמת צריך. למגויסים תשולם משכורת מכובדת, הנגזרת מהשכר הממוצע במשק, הם יקבלו אימון וציוד מתקדמים ביותר, יקבלו השכלה אקדמית, ויזכו למעמד חברתי גבוה בזכות תרומתם לבטחון המדינה ולתנאים הטובים אותם הם מקבלים.
המודל הזה קיים כבר כיום במקצועות רבים בצה"ל, ויש להרחיבו לכלל הצבא, והוא כולל:
קיצור שירות החובה
נת 1949, משך שירות החובה היה שנתיים לגברים ושנה אחת לנשים. בשנת 1965, משך שירות החובה היה שנתיים וחודשיים לגברים, ושנה ושמונה חודשים לנשים. כיום משך השירות הוא שנתיים ושמונה חודשים לגברים ושנתיים לנשים, ולצה"ל יש עודף כח אדם[14]. שירות החובה יקוצר, בהדרגה, ככל שניתן, כפי שייקבע לאחר בחינה יסודית בתיאום מלא עם צה"ל, וכחלק בלתי נפרד מכלל התוכנית המוצעת כאן.
בשנת 2015 הציע[15] צה"ל במסגרת התוכנית הרב-שנתית שלו לקצר את שירות החובה, ולשים דגש מרכזי על משרתי הקבע הצעירים. זהו צעד ראשון מצוין בכיוון הנכון.
אפשרות לשחרור מוקדם
בנוסף לקיצור שירות החובה לכולם, תינתן לצה"ל אפשרות קלה יותר מהקיימות היום לשחרר חיילים וחיילות לפני תום שירותם, אשר אין באמת צורך בשירותם במשך כל שירות החובה. גם כאן, השינוי יבוצע בתהליך הדרגתי, וכחלק בלתי נפרד מכלל התוכנית המוצעת כאן.
העלאת שכר החיילים
מי שמשרתים בצה"ל שירות משמעותי וחיוני, בשירות חובה, בשירות קבע, או בשירות מילואים[16], ובמיוחד משרתי הקבע הצעירים - אלו אשר מקצועם הצבאי דרש את הארכת שירותם לשירות קבע, יתוגמלו היטב: בשכר, בלימודים, בדיור ובהטבות נוספות אשר ישקפו, כלכלית וחברתית, את המעמד הראוי לחיילינו. מי שצה"ל אינו זקוק לשירותו, ישוחרר מוקדם ככל האפשר לחיים האזרחיים, ויתרום שם את תרומתו למדינה ולחברה.
השינוי המוצע כאן בשירות בצה"ל, ביחד עם השינוי המהותי בתפיסת הבטחון מ"הכלה" להכרעה, יאפשרו לצה"ל להיות יותר קטן מספרית ותקציבית, והרבה יותר יעיל וחזק, מרתיע ומנצח.
הדרגתיות השינוי
כדי לא לבצע מהפכה מהירה בגיוס לצה"ל שתסכן את קיומנו, השינוי שתואר כאן יבוצע בהדרגה, בתהליך שיימשך שנים, בתיאום מלא עם צה"ל, ובכל הזהירות ההכרחית. נתקדם בתהליך זה רק כל עוד הוא יחזק את כוחו של צה"ל.
היחס לסרבנות גיוס ושירות מצפונית
המצב כיום
תופעת סרבנות הגיוס המצפונית והיחס הראוי אליה העסיקו את כל המדינות החופשיות במאה השנים האחרונות. לצערנו, ישראל אינה מהווה דוגמה חיובית במיוחד בנושא זה, כאשר השיטה הנהוגה בארץ להתמודד עם סרבנות גיוס היא שיטת ה"התשה". סרבני הגיוס נכנסים לכלא צבאי פעם אחר פעם לתקופות קצרות, מתוך ציפייה של המערכת הצבאית שהדבר יגרום להם לוותר בסופו של דבר, כפי שאכן קורה לחלק גדול מהם. אלה שלא נכנעים מתישים את המערכת הצבאית ומשתחררים לבסוף ללא הכרה בהם כסרבני מצפון, אלא במסגרת הגדרות מתחמקות של אי התאמה.
הנזקים המוסריים והמעשיים
זהות סבורה שהמדיניות הנהוגה כיום אינה מוסרית ואיננה מכבדת את המדינה ואת צה"ל, ובעיקר מבליטה את חוסר הביטחון העמוק של המדינה בצדקת דרכה.
ראשית, אי ההכרה בסרבנות מצפונית כתופעה בעלת מעמד משפטי מוגדר מעבירה מסר. המסר הוא שהמצפון איננו גורם שיש להתחשב בו, אלא להדחיקו. אין בהתנהלות כיום מול החיילים הסרבנים התייחסות לטעותם המוסרית בסירוב מחד, ואין הכרה בזכותם האישית לציית לצו מצפונם מאידך.
על מנת לטשטש את תופעת הסרבנות ואת תופעת העריקה, לא פעם הצבא מעלים עין מחיילים או מפקדים שמפסיקים להתייצב במקום שירותם, וממשיך לשלם את משכורותיהם (גם כאשר מדובר במשכורות קבע), ובלבד שלא לחשוף את עובדת מאיסתם בשירותם הצבאי.
הנזק שבתופעה הזו ברור כשמש. עם ישראל מעולם לא האמין בציות עיוור העוקף את צו הערכים. גישה כזו מעוררת סלידה בקרב כל יהודי מעצם טבעו, בין אם הוא מזדהה עם הטענה המצפונית ובין אם לאו, והתוצאה היא אובדן האמון בכך שהמערכת הצבאית מבטאת צדק, מעבר לכוח הכפייה שניתן לה. כוחו של הצבא מול הסרבנות הוא בצדקתו, ולא ביכולתו לשלוח חיילים לכלא עד שישתכנעו לוותר על מאבק עקרוני.
הזכות לשאת באחריות על בחירה מצפונית
זהות מאמינה שחברה הבטוחה בצדקת דרכה המוסרית מסוגלת להתמודד עם תופעת הסרבנות באופן אמיתי וישיר הרבה יותר. אין מדינה שמלחמותיה ומילוי צרכיה הבטחוניים צודקים ומוסריים יותר מאשר מדינת ישראל, ולכן, אין שום סיבה שההתמודדות עם התופעה תהיה כפי שהיא כיום.
זהות תפעל לקביעת נוהל כדלהלן:
כל אזרח העומד לפני גיוס יוכל להצהיר בפני שלטונות הצבא על סירובו לשרת בצבא ההגנה לישראל מטעמים מצפוניים.
לאחר הצהרה זו הוא יישפט בפני בית דין צבאי, שבו הוא יידרש להוכיח שטעמיו הם אכן מצפוניים ולא תועלתניים.
אם בית הדין ישתכנע בכנותו, הוא יפסוק עליו עונש מאסר של שנה אחת על סירוב גיוס מצפוני, שייקבע בחוק.
לאחר ריצויו הוא ישוחרר מצה"ל לאלתר.
נוהל זה יחול גם על חיילים אשר במהלך שירותם יגיעו למסקנה ששירותם הצבאי אינו עולה בקנה אחד עם מצפונם.
כביטוי בולט להכרתנו ואמונתנו בכך שאדם הבוחר שלא לשרת מטעמי מצפון הוא טועה ועשוי לחזור בו מטעותו, יש לקבוע כי:
במידה ותוך כדי ריצוי מאסרו יחזור בו החייל מהחלטתו, הצבא יאפשר לו להמשיך בשירותו במשך השירות הקבוע בחוק.
גישה זו מדגישה את הצורך בהתמודדות עם התופעה, הנובעת מאמונה ברורה של העם ומדינתו בצדקת דרכם - אמונה הנותנת יכולת להישיר מבט אל האזרח המסרב להתגייס תוך אמירה ברורה כלפיו: "אתה צודק בכך שאדם חייב למלא את צו מצפונו, ולא על מילוי צו זה אתה נענש. אתה נענש על כך שאתה דבק בערכים מוטעים ופוגע בעמך ומדינתך שאתה מחויב להם".
הקהיית העוקץ במעבר לצבא מקצועי
כל האמור לעיל יאבד הרבה מן הרלוונטיות שלו, כאשר ישראל תעבור בהדרגה למודל גיוס ושירות הדומה יותר לצבא מקצועי התנדבותי. במצב שבו כל אזרח שאיננו מעוניין בפרק חיים משמעותי של שירות צבאי מקצועי מגוייס לתקופה קצרה יחסית, שאיננה כרוכה בעימות עם איש, סירוב גיוס או שירות מצפוניים הופך להפגנה גרידא. במצב כזה, עוקץ ההתמודדות עימה יוקהה, וממדי התופעה יקטנו.
[13] בנובמבר 2016 פורסם שלוחמי סיירת מטכ"ל יידרשו לשרת שלוש שנים בשירות קבע, במקום שנה וחצי עד כה, בשל הארכת משך ההכשרה וההתמקצעות שלהם. זו עוד דוגמא לצורך הגדל בחיילים שהם מקצוענים המשרתים שירות ממושך. בדצמבר 2016 פורסם שרוצים להאריך גם את החתימה לקבע של לוחמי יחידות מובחרות נוספות, בשל אורך ההכשרה.
[14] לצד המחסור בכח אדם מקצועי בשירות ארוך.
[16] שירות המילואים איננו נטל הנופל על כולם כבעבר, אלא על אחוזים בודדים של האוכלוסיה. בתנאים אלה יש הצדקה לחדול מן המדיניות הותיקה של הימנעות ממתן תמורה על המילואים, והסתפקות ב"קיזוז נזקים".
| << הקודם || English || Français || Русский || הבא >> |