<< הקודם || English || Français || Русский || הבא >>

נספחים

ביטחון ישראל מאז הסכמי אוסלו (3/5)

ממשלת שרון הראשונה
7 במרץ 2001 – 28 בינואר 2003

הציבור הישראלי התפכח מתהליך אוסלו ובחר ברוב מכריע של 63% באריאל שרון. שרון נתפס כימני ולוחמני[25] וכמי שמסוגל לרסן את ה"מפלצת", אך גם לו לא היתה שום אסטרטגיה ליציאה מהתהליך. המרורים ששבע מהשמאל בעת כהונתו כשר ביטחון בממשלת בגין והדחתו מתפקידו, והעובדה הפשוטה שבאמת לא היתה לו חלופה רעיונית לדרך אוסלו, הביאו את שרון להקים ממשלת אחדות עם מפלגת העבודה[26] עם שמעון פרס כשר החוץ ובנימין בן אליעזר כשר הביטחון, ולהוסיף ולצעוד בנתיב אוסלו.

מ"איפוק זה כוח" ל"חומת מגן"

שנתה הראשונה של ממשלתו התאפיינה בגל רצח המוני, בפיגועי התאבדות וטרור חסרי תקדים, ובקריסה מוחלטת של תחושת הביטחון ברחוב הישראלי. שרון הגיב ב"מדיניות האיפוק" וטבע את האמרה "גם איפוק הוא מרכיב של כוח". ככל הנראה הבין שרון היטב שכל תגובה תפעל לרעתו. אפילו הטבח בדולפינריום[27], בו נרצחו 21 ישראלים, לא הביא לשינוי משמעותי, אולם הטבח בליל הסדר במלון פארק בנתניה ורציחתם של 120 ישראלים בחודש אחד – מרץ 2002 – אילצו את ממשלת שרון לשנות את מדיניותה ולכבוש מחדש במסגרת מבצע "חומת מגן" את השטחים ביו"ש שנמסרו לאחריותה הבטחונית של הרשות הפלסטינית[28] בהסכמי אוסלו.

תשתית הטרור שהוקמה ביהודה ושומרון חוסלה, אולם ישראל סירבה להשיב לעצמה את הריבונות בשטח. עקרונות אוסלו נותרו בעינם (כמו גם הרשות הפלסטינית).

הפלת בנייני התאומים

ב-11 בספטמבר 2001, היכה טרור המתאבדים בעוצמה גם בנותנת החסות להסכמים – ארה"ב[29]. המתקפה על מגדלי התאומים, וכהונתו של הנשיא האמריקני ג'ורג' בוש הבן, שהיה נשיא שמרן ואוהד, הקלו את הלחץ הבינלאומי על ישראל. בשקט היחסי שהושג מאז מבצע חומת מגן ועד תום כהונתה התפנתה ממשלת שרון לייצוב מוצלח של הכלכלה ולשיקום ענף התיירות, שספגו פגיעה קשה במהלך תקופת הטרור.

גדר ההפרדה

ובכל זאת, לחץ פנים-ישראלי כבד הופעל על שרון בכדי לבנות את גדר ההפרדה בין ישראל ל"פלסטינים". בין אם היה זה מתוך מומחיותו הצבאית והבנתו שטרור לא עוצרים באמצעות גדרות, ובין אם היה זה מתוך ההבנה שהתוצאה של בניית הגדר תהיה בראש ובראשונה לא ביטחונית אלא פוליטית, ותסלול את הנתיב להקמת מדינה פלשתינית תוך כדי נסיגה ישראלית עד קו הגדר – התנגד שרון בתחילת כהונתו לבנייתה. עם זאת, בהמשך נכנע ללחצי השמאל ועבר לתמיכה פעילה בה, תוך הצגת בנייתה כגולת הכותרת של הישגיו הבטחוניים.

כך עקפו שוב תומכי אוסלו את ה"מכשול" של משטר דמוקרטי. במקום שבו לא הצליחו לכפות על הרוב היהודי את גבולות 67 באמצעות החלטה פוליטית – עשו זאת באמצעות החלטה ביטחונית-כביכול - החלטה העוקפת את הדיון הציבורי ובחירת הרוב.

גדר ההפרדה היתה פוליטית לחלוטין[30]. תוואי גדר ה"בטחון" הותאם בסופו של דבר לתוואי הקו הירוק בתוספת עלות ישירה של 4.7 מליארד ₪ נוספים, מעבר לעלות התוואי הראשוני, שכבר נבנה במקומות רבים ופורק לאחר מכן. התוכניות המקוריות לבנות גדר בצמוד למעוזי הטרור - הערים הפלסטיניות - נזנחו במהרה, והוחלט להעבירה ברוב המקומות מסביב לאזורי היישובים היהודיים ולבודדם מהשטח שסביבם. הכוחות שהוקצו לאבטחת הגדר היו גדולים, אך את עיקר הפעולות למניעת הטרור המשיכו לבצע כוחות צה"ל שב"כ ומג"ב שבעומק השטח.

במקום שתביא לתמיכה בישראל, שנסוגה בפועל לגבולות 67, הביאה בניית הגדר ללחץ בינלאומי מוגבר על ישראל, ולתחילת האשמתה במדיניות של אפרטהייד, והגדר נהפכה לסמל הכיבוש האולטימטיבי.

ממשלת שרון השנייה
28 באוקטובר 2003 – 18 בדצמבר 2005

תכנית ההתנתקות

את כהונתו השנייה ייחד שרון להשלמת התפנית הדרמטית בחייו. הצהרתו ערב הבחירות כי "דין נצרים כדין תל אביב"[31] התהפכה בתוך זמן קצר להכרזה[32] על נכונות לסגת באופן חד צדדי מחלקים ביש"ע תוך פינוי יישובים יהודיים[33]. שרון אימץ למעשה במלואו את הגיון אוסלו החדש. הוא הבין שאין בכוחו להציע חלופה מדינית לתהליך אוסלו, אך כמנהיג וכמוביל חיפש ומצא את הדרך להובלתו. ה"בולדוזר"[34] המגן ובונה הארץ, הפך מעתה לבולדוזר של בריחה והרס. באין יכולת להשביע את ה"מפלצת" או להכריעה, בחר שרון באופציה היחידה שבה הוא יכול היה לצאת לרגע מהקיפאון אליו הגיע תהליך אוסלו ולהראות "התקדמות" – אופציית הבריחה החד צדדית[35].

בזכות (תכנית ההתנתקות) אין ביקורת על פעילותה הנחושה של ישראל כנגד הטרור"[36] ענה שרון למי שהזהיר מהסכנה שבהפקרת עזה למחבלים ולטיליהם, וחזר על תגובתם של יצחק רבין וחבריו לביקורת שהוטחה כנגד הסכמי אוסלו על מסירת נשק לידי ארגון הטרור של אש"פ.

גם מנהיגי השמאל וגם מנהיגי הימין, שאימצו כולם את הגיון אוסלו, לא הבינו שתוצאת יישום ההסכמים לא תיתן הכשר לפעולות הגנה עצמית ישראלית אלא להיפך – תכרסם בלגיטימיות של ישראל להגן על עצמה. שהרי אם הכרת בצדקת היריב וגם נסוגת באופן חד צדדי מכל השטח – רק הוכחת בכך שטענת הערבים לבעלות על ארץ ישראל היתה נכונה מאז ומקדם, ומן הסתם - גם עכשיו הצדק איתם.

עד כמה שהדבר יישמע מופרך, היו אלה האמריקאים שהתנגדו באופן נחרץ לתוכנית ההתנתקות. ממשל בוש שלאחר פיגועי התאומים היה עסוק במיגור הטרור בהיקף עולמי, ובמצב זה, בריחתה של ישראל, ועוד בהנהגת גדול הלוחמים בטרור – שרון, וללא הסכם, נתפסה בעיניהם, ובצדק, כקריסת העמדה הקדמית של העולם המערבי נוכח מתקפת הטרור המוסלמית. שרון נאלץ להשקיע מאמצים רבים בהשגת שיתוף פעולה והתחייבויות-לעתיד מצד ממשל ארה"ב במימוש תוכנית הנסיגה הישראלית[37].

משאל מתפקדי הליכוד

כגורם משמעותי בתנועת הליכוד, הצליחה קבוצת 'מנהיגות יהודית', שממנה צמחה זהות – להביא את שרון להודיע על ביצוע משאל בקרב מתפקדי הליכוד להכרעה בשאלת קיום תוכנית ההתנתקות.

ב-2 במאי 2004 התקיים המשאל ומתנגדי הנסיגה זכו ברוב. שרון הודה בהפסד אך, מגובה בתקשורת ובמערכת משפט מגוייסת[38], הודיע שרון כי אין בכוונתו להישמע לתוצאת המשאל שהוא עצמו יזם.

גירוש תושבי גוש קטיף וצפון השומרון נקבע לצאת אל הפועל יום לאחר תשעה באב תשס"ה (15.08.2005).

תוצאות ההתנתקות

החרבת היישובים היהודיים עד היסוד, גירוש תושביהם והנסיגה המוחלטת מכל רצועת עזה[39] הפכו את שדרות ואת יישובי המרחב שכונה מאז "עוטף עזה" לגיהנום של טרור באמצעות ירי אלפי פצצות ורקטות[40] – מרחב ששטחו הלך והתרחב ככל שגדלו טווחיהם ויעילותם של הטילים שבידי הארגונים שקיבלו לידיהם את השטח. בתמורה לשמירה על שקט יחסי, כלומר ירי של רקטות בודדות ("טפטוף") בלבד מדי פעם, דורשת ה"מפלצת" העזתית ומקבלת מישראל מגוון הטבות. ישראל סיפקה לעזה במשך שנים משאיות עם מזומנים[41], ומספקת גם כיום חשמל ומים חינם[42], בטון וברזל, שמשמשים גם לבניית מנהרות הטרור[43], דשנים לחקלאות המשמשים לייצור חומרי נפץ, וסחורות נוספות – וכמובן, את ליטרת דמם של חיילי ואזרחי ישראל שנהרגים ב"סבבי לחימה" החוזרים ונשנים אחת לשנתיים בערך.

ב-4 בינואר 2006, בעיצומה של מערכת הבחירות, לקה שרון באירוע מוחי ממנו לא התעורר, וסגנו אהוד אולמרט מילא את מקומו.

[25] לזכותו של שרון נזקפו הישגיו הצבאיים המרשימים כמפקד במלחמות, חיסול הטרור ברצועת עזה למשך כ-17 שנות שקט יחסי, הרחקת אש"ף מלבנון לתוניסיה, וכן פעילותו ודעותיו כשר וכחבר כנסת.

[26] שרון סלל את הדרך למוסכמה לפיה הימין זקוק לשמאל בממשלתו לא מצורך פוליטי קואליציוני, אלא לצורך הלגיטימציה של שלטונו, בהיעדר בשורה מדינית שונה מזו של השמאל.

[27] 01.06.2001

[28] לפי הסכם אוסלו, הפלסטינים קיבלו לידם שליטה בטחונית, שיישומה הופקד "על מנגנוני הביטחון הפלשתיניים", על חלק מן השטח, שכינויו היה "שטח A". בקטגוריה זו נכללו בראש ובראשונה כל הערים הפלשתיניות, שנמסרו על ידי פרס לידי ערפאת מיד לאחר רצח רבין. שליטה פלשתינית זו, היוותה מחסום לכניסת ופעולת צה"ל באזורים אלה.

[29] זה לא היה פיגוע ההתאבדות הגדול הראשון נגד ארה"ב, אך עד פיגועי התאומים לא הפנימו גם האמריקנים עצמם שמתנהלת נגדם מלחמה.

[30] בתחילת תכנונה של הגדר, התוואי שלה נועד לשרת את המטרה הביטחונית שעבורה נבנתה ללא התייחסות לקו הירוק, אלא בעיקר לעיקרון ההפרדה בין האוכלוסייה הפלסטינית ליהודית. באמצעות בג"צ הצליחו גורמי השמאל, ובראשם "שלום עכשיו", להצמיד פעם אחר פעם את גדר ההפרדה לתוואי הקו הירוק על בסיס טענות של פגיעה לא-מידתית באוכלוסייה הערבית וטענות מפוקפקות של בעלות פרטית. כך הגדר, שנתפסה על ידי השמאל מראשיתה כאיום הגדול ביותר על חזון המדינה הפלסטינית, הפכה לביצור של הקו הירוק, ולגבול בין מדינת ישראל לבין המדינה הפלסטינית המתוכננת.15 שנים מאוחר יותר, בנייתה טרם הושלמה.

[31] כנגד מצעו של עמרם מצנע ממפלגת העבודה שמולו הוא התמודד, שכלל נסיגה חד צדדית מתונה מהיישובים המבודדים ברצועת עזה, ובראשם נצרים.

[32] בכנס הרצליה 2003

[33] בכך יצר שרון תקדים של פירוק יישובים יהודיים שלא בתמורה להסכם שלום.

[34] "בולדוזר" היה הכינוי שדבק באריאל שרון במהלך שירותו הצבאי.

[35] רבים תולים את אובססיית החורבן בצורך של שרון להסיר מעליו את טבעת החנק של החקירות הפליליות שאיימו להפילו באותה עת. היחס הסלחני לו זכה מהתקשורת, שמיעטה לדווח על מעשי השחיתות בהם הואשם, מחזקת את טענת "עומק העקירה כעומק החקירה...", כפי שאמר צבי הנדל, אז סגן שרת החינוך. בכל מקרה, תודעת אוסלו שבתוכה פעל ראש הממשלה היא שהפנתה אותו מלכתחילה אל ה"פתרון" הזה.

[36] מנאום שרון בכנס הרצליה החמישי, 2004

[37] חשוב לזכור עובדה זו כשתולים את הנסיגות הישראליות בלחץ חיצוני. הנסיגות מביאות עלינו את הלחץ, ולא להיפך.

[38] ואולי מפחד חידוש החקירות הפליליות נגדו, ומהמחיר שאותה המערכת תוכל לגבות ממנו וממשפחתו - חקירות שהוקפאו "באופן מפתיע" במשך ביצוע תכנית ההתנתקות.

[39] מהעיר עזה עצמה נסוגה ישראל כמעט מיד לאחר החתימה על הסכם אוסלו הראשון שכונה אז הסכם "עזה ויריחו תחילה".

[40] וכן ירי צלפים ושיגור טילים בכינון ישיר, וחפירת מנהרות התקפה.

[41] אספקת המזומנים הישירה אכן נפסקה ב-2010, אך המימון נמשך באפיקים אחרים.

[42] הרש"פ ככלל אינה משלמת על החשמל והמים שהיא צורכת מישראל. ישראל גובה חלקים מהחוב רק מדי פעם, מכספי המסים שהיא עצמה אוספת עבור הרש"פ.

[43] ממצאים בשטח וניתוח נתוני צריכה שנעשו לאחר מבצע "צוק איתן" הראו שחלק ניכר מצריכת החשמל של רצועת עזה שימשה לכריית מנהרות הטרור הרבות. גם צריכת הבטון והדשנים ברצועת עזה עלו בהרבה על צריכת הבניה האזרחית והחקלאות. ההפרשים הגדולים בין ייבוא וצריכה, אלו הכמויות שהופנו לטרור.