<< הקודם || English || Français || Русский |

נספחים

דו"ח אוסלו: כמה תהליך אוסלו באמת עולה לנו? (4/4)

מרכיבי המחיר הכלכלי (3/3)

הנפילה בהכנסות מתיירות בשנות שיא הטרור

התיירות בישראל מהווה מרכיב חשוב ומשמעותי בכלכלת המדינה. ענף זה נמצא בהתפתחות מתמדת של יכולתו לקלוט תיירים ולספק להם שירותים. לכן אך טבעי הוא שבמהלך השנים נראה גרף עולה של כמות התיירים המגיעים לארץ. הסכמי אוסלו היו אמורים להוות פריצת דרך ולאפשר לענף התיירות לזנק לגבהים חדשים. בפועל התוצאה הייתה הפוכה. הטרור שהשתלט על הרחובות ותמונות האוטובוסים המתפוצצים הרחיקו תיירים רבים מהארץ, ולאורך תקופה ארוכה גם תיירות הפנים ירדה לשפל חסר תקדים.

בגרף שלפנינו[103], ניתן לראות שמשנת 1992 החלה עלייה במספר לינות התיירים, ושמגמה זו התהפכה בשנת 1995. לקראת המילניום, שנת 2000, נערכה ישראל לקליטת תיירות צליינית בהיקפים אדירים. נסללו כבישים, נבנו חדרי אירוח ובתי מלון, ובסופו של דבר התיירות בשנה זו הצליחה להגיע עד קצת יותר מהשיא של שנת 1995. כפי שניתן לראות, אירועי שנת 2000 הפילו את התיירות לשפל חסר תקדים, שממנו היא הצליחה לצאת רק לקראת סוף העשור.

בשנת 2010 דיווח משרד התיירות כי תרומת התיירות בשנה זו לתמ"ג הייתה כ-33 מיליארד ש"ח[104]. בשנה זו כמות התיירים הייתה 2.8 מיליון[105], ולכן התרומה הממוצעת לתמ"ג ביחס לתייר עמדה על כ-11,700 ש"ח. חישוב של התפתחות סבירה של התיירות בשנים 1992-2013 מול המציאות של הנפילות הגדולות הנראות היטב בגרף מעלה כי ההפסד למשק הישראלי היה כ-130 מיליארד ש"ח.

חשוב לזכור כי בנוסף לכך ישנה פגיעה מתמשכת בהיקף התיירות הנובעת מאיום הטרור המתמשך ומהפגיעה המתמשכת בפיתוח התיירותי ביו"ש, שמתאושש רק לאחרונה. יהודה ושומרון הם ערש התרבות היהודית והנוצרית. מעין "טוסקנה ישראלית" לא-מנוצלת, במרחק קטן מנתב"ג, מהים, מים המלח ומהמקומות הקדושים, עם אויר ונוף פסגות, ולחות נמוכה בקיץ, ולכן יש בהם פוטנציאל פיתוח תיירותי גבוה. את סכום ההפסד המדויק קשה להעריך. היות והתיירות הכוללת היא 33 מיליארד ש"ח בשנה, מדובר לפחות בכמה מיליארדים בשנה, אך כדי לא להיסחף, נחשב את הנזק לתיירות יהודה ושומרון במיליארד אחד "סמלי" בכל שנה, כלומר 20 מיליארד ש"ח מאז הסכם אוסלו.

סה"כ הפגיעה בתיירות מוערכת בכ-150 מיליארד ש"ח.

עלות פינוי היהודים מגוש קטיף

בעשור הראשון של תהליך אוסלו, ממשלות ישראל מסרו עוד ועוד שטחים ל"פלשתינים", אבל אלו לא כללו אף יישוב יהודי. בסוף 2003 , ראש הממשלה אריאל שרון החליט לפנות חד-צדדית את כל היישובים היהודיים בגוש קטיף שברצועת עזה, וארבעה יישובים יהודיים בצפון השומרון. ההחלטה בוצעה בקיץ 2005 , וכללה את פינוי כל אלפי התושבים ביישובים אלו. עלות הטיפול הישיר במפונים עד 2013 היתה 9.5 מיליארד ש"ח, ועדיין 12% מהם חיים בדיור זמני[106].

גורמים נוספים

לתהליך אוסלו הייתה השפעה משמעותית על שני גורמים עיקריים בכלכלה הישראלית:

1. יש קשר הדוק בין תהליך אוסלו ובין מחירי הדיור בישראל. פינוי היהודים מגוש קטיף יחד עם הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון הם חלק מהסיבות לגידול בביקוש לדיור מול היצע לא מספק. לא פלא הוא שמחאת הדיור פרצה לרחוב שנה לאחר תחילת הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון. תפיסת העולם של תהליך אוסלו לא מאפשרת ביצוע בנייה רחבת היקף בעתודות הקרקע הטבעיות של כל אזור השפלה לאורך מרכז הארץ. בנייה מאסיבית באזורים אלו תוזיל באופן משמעותי את מחירי הדיור, כפי שמוצע בדף העמדה המפורט שפרסמנו בעבר[107]. ההשפעה של תהליך אוסלו על יוקר הדיור עשויה להיות גדולה מכל סעיף אחר שפירטנו כאן, אולם חישוב המחיר הזה יהיה השערתי במהותו, ולכן נשאיר לקורא, שחש היטב את יוקר הדיור בכל הארץ, להעריך אותו בעצמו.

2. הטרור גרם פגיעה בתוצר הלאומי בכמה דרכים, למשל אובדן ימי עבודה רבים בעיתות חרום. למרות הזינוק בטרור בעקבות תהליך אוסלו, כלכלת ישראל המשיכה לשגשג. אין בידנו נתונים כמה נזק נגרם למשק בהפסד ימי עבודה וכדומה, ולא ניתן להעריך באמת בכמה התמ"ג היה גבוה יותר בלי תהליך אוסלו. סביר להניח כי משק שלא היה צריך להתמודד עם קשיים אלו היה יכול להתפתח בצורה טובה הרבה יותר.

3. כביש מס’ 1 מת"א לירושלים תוכנן ובוצע עוד לפני הסכמי אוסלו, ולכן לא הייתה בעיה למתכנני הכביש לקבוע שתוואי הכביש יעבור ממזרח לקו הירוק. את תכנון הרכבת המהירה לירושלים התחילו אחרי הסכמי אוסלו, ולכך הייתה משמעות כלכלית וסביבתית. האפשרות הזולה והמהירה הן לביצוע והן לשימוש הייתה סלילת מסילת הרכבת על בסיס התוואי של כביש 443 . באפשרות זו יש את השיפועים המתאימים ביותר להנחת מסילת ברזל. אולם אפשרות זו נדחתה על הסף בשל היותה ממזרח לקו הירוק. ממשלת ישראל בחרה להשקיע בחלופה מגלומנית של מסילת רכבת ש-44 ק"מ ממנה עוברים בתוך מנהרה ועוד 7 ק"מ מעל גשרים[108]. נזק זה שהוא תוצאת תהליך אוסלו לא הובא בסיכום הכללי. נזקו הישיר הוא כשבעה מיליארד ש"ח , והנזק העקיף בשל העיכוב הרב שנגרם כתוצאה מבחירת חלופה זו נאמד בעוד כמה עשרות מיליארדים. דוגמה נוספת באותו הקשר הוא כביש 6 . מספר קטעים בכביש זה הועתקו מהתכנון המקורי והועברו מערבה רק כדי שלא יעבור את הקו הירוק. עבור תיקונים אלו שילמה המדינה מאות מיליונים , על אף שהכביש נסלל בידי חברה פרטית. אחד הישובים שסובל מ"תיקון" זה באופן בולט הוא הישוב בת חפר. ישוב זה לכוד בין חומת גדר ההפרדה ממזרח לבין החומה האקוסטית של כביש 6 ממערב, במקום שהכביש יעבור ממזרח לו ויאפשר לו להתפתח מערבה.

סיכום ומסקנה

עשרים שנה אחרי תחילת תהליך אוסלו אפשר לקבוע עובדתית שמטרתו לא הושגה, משום שבמקום לסיים את הטרור הוא דווקא גדל מאוד ונמשך בהתמדה, ומשום שאחרי עשרים שנות משא ומתן, סוף התהליך, סוף האלימות, וסוף הסכסוך לא הושגו, והם לא נראים באופק.

המחיר הכלכלי הכולל, או לפחות רכיביו הניתנים לחישוב הוא:

1. 1. העברת כספים לרשות הפלשתינית: 88 מיליארד ש"ח

2. 2. העלות הנוספת של שב"כ: 37 מיליארד ש"ח

3. 3. העלות הנוספת של צה"ל: 300 מיליארד ש"ח

4. 4. המשרד לביטחון פנים ונזקי גניבות הרכב: 105 מיליארד ש"ח

5. 5. הוספת מאבטחים אזרחיים בכל מקום בישראל: 220 מיליארד ש"ח

6. 6. בניית גדר ההפרדה סביב השטחים שנמסרו ל"פלשתינים": 4.7 מיליארד ש"ח

7. 7. "שווי" נפגעי פעולות האיבה: 12 מיליארד ש"ח

8. 8. הנפילה בהכנסות מתיירות בשנות שיא הטרור: 150 מיליארד ש"ח

9. 9. עלות פינוי היהודים מגוש קטיף: 9.5 מיליארד ש"ח

בסך הכל, תהליך אוסלו עלה לנו עד כה 926 מיליארד ש"ח.

אם נחלק את הסכום הזה ל-20 שנות "תהליך השלום" ונשווה לתקציב המדינה לשנת 2014 בסך 406 מיליארד ש"ח, נקבל עלות שנתית בסך 11.4% מהתקציב בכל אחת מעשרים השנים האחרונות.

ואין שלום.

במבט לאחור, זו כנראה ההחלטה הכי פחות משתלמת בתולדות ישראל. בניגוד למלחמת יום כיפור, שבה לאחר שנעשתה השגיאה היה מאוחר מדי לתקנה, תהליך אוסלו נמשך גם עתה, ואנו נדרשים עדיין לשלם עבורו לא רק בכסף אלא גם בשחרור רוצחי עמנו ובהמשך איבוד הלגיטימיות המוסרית לקיומנו, למרות שניתן וצריך לסיימו.

התשובה לשאלה "איפה הכסף?" היא שהכסף נמצא במחיר שאנו משלמים עבור האשליה שאם רק ניכנע ונשלם נקבל "שלום" או לפחות רגיעה. האמת המרה היא שאנו בתהליך סחטנות אלים ומתמשך שמחירו רק עולה.

---

[103] הלמ"ס סטטיקל 117 – תיירות ושירותי הארחה 2010-1990

[104] אתר משרד התיירות

[105] "התיירות לישראל 2010 – דו"ח סטטיסטי" משרד התיירות

[106] ערוץ 7 - 2013-06-13

[107] "המחסור בדיור – דף עמדה" מנהיגות יהודית אדר ב’ תשע"א

[108] ערוץ 7 - 2008-06-22

<< הקודם || English || Français || Русский || הבא >>