| << הקודם || English || Français || Русский || הבא >> |
נספחים
דו"ח אוסלו[71]: כמה תהליך אוסלו באמת עולה לנו? (1/4)
הקדמה
קצת קשה להיזכר, אבל לפני 20 שנה, לפני הסכמי אוסלו, לא הייתה כאן גדר הפרדה, ולא היה מאגר ענק של טילים ורקטות ברצועת עזה, וגם לא מאבטחים בכל כניסה לבית קפה קניון או גן ילדים. החלטה פזיזה עם המון אופוריה שינתה את חיינו באופן דרמטי, והכניסה לכאן עשרות אלפי מחבלים עם נישקם. החלטה זו הציבה למעשה את מדינת ישראל על מסלול תוכנית השלבים[72] לחיסולה. ההתפכחות הכואבת שעצרה את המשך התהליך כפי שתוכנן, לא שינתה עדיין באופן מהותי את דפוס החשיבה שהביא הסכם אוסלו לעולם. תהליך אוסלו[73] למעשה נמשך, כאשר דפוס המחשבה הוא שאנו ה"כובשים" צריכים לפצות את ה"מקומיים" תמורת חלקת הארץ שלקחנו מהם, או לחילופין להתנתק מאותם אזורים, שהם ערש תרבותנו, אותם "כבשנו" במלחמת ששת הימים, כדי לקבל הכרה בינלאומית ושלום מאויבינו.
במחקר זה אנו מעוניינים להביא בפני הציבור ומקבלי ההחלטות מידע חשוב על המחיר הכלכלי הכבד אותו שילמנו, ועדיין אנו משלמים, על ההליכה בדרך זו.
מבוא
בקיץ תשנ"ג )1993(, לפני 20 שנה, חתמו יצחק רבין ושמעון פרס בשם מדינת ישראל, ויאסר ערפאת ומחמוד עבאס בשם "הארגון לשחרור פלשתין", על "הסכם אוסלו".
ההסכם כלל בין השאר "הכרה" הדדית והודעה על סיום האלימות בין הצדדים, ונועד להיות הבסיס לשלום אמת סופי בין ישראל וה"פלשתינים", כלומר סוף הסכסוך.
בהיבט המעשי (טריטוריאלית, משפטית, וכד’), ההסכם לא היה סופי. הוא כלל נסיגה ישראלית מרצועת עזה ומיריחו, ובהמשך נחתמו הסכמים נוספים, שבעקבותיהם נסוגה ישראל גם ביהודה ושומרון.
הסכם אוסלו היה שינוי מהותי ביותר במדיניות ישראל משום ש:
מאז "תוכנית החלוקה" ב-תש"ז )1947) , שבעקבותיה קמה מדינת ישראל, ועד "ועידת מדריד" ב-תשנ"א )1991), מדינות ערב, ובעיקר ירדן ומצרים, ייצגו את "העניין הפלשתיני" מול ישראל והעולם כחלק מהמגעים לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי.
ואילו מאז שהחל ב-תשנ"ג (1993) תהליך אוסלו, ישראל הכירה בקיומו של "עם פלשתיני", הכירה בזכויותיו, הכירה ב"ארגון לשחרור פלשתין" כשותף כמו-מדינתי לתהליך שלום, העבירה לו את השליטה ברוב שטחי יהודה שומרון ועזה, אישרה לעשרות אלפי חבריו, שעד אז נחשבו לטרוריסטים, להיכנס לשטחים אלו כדי שיוכלו לשלוט בהם בהתאם להסכם, וחימשה אותם בנשק ישראלי. ללא ספק שינוי מהותי ביותר, שמטרתו הייתה לסיים עשרות שנות אלימות רצחנית, ולשים סוף לסכסוך.
כיום, לאחר עשרים שנה, אפשר לקבוע עובדתית שהמטרה לא הושגה, משום ש:
מאז "אוסלו" הטרור לא הסתיים אלא להיפך. מספר נרצחי הטרור בישראל קפץ פי 3 ומספר הפצועים פי 18 ! בממוצע רב-שנתי[74], הטרור נמשך באופן יומיומי מאז ועד עתה.
אחרי עשרים שנות מו"מ בסיוע בינלאומי חסר תקדים, סוף ה"תהליך", סוף האלימות, וסוף הסכסוך, לא הושגו. ברצועת עזה קמה ישות טרור, המאיימת בנשק תלול מסלול על כל דרומה ומרכזה של מדינת ישראל, וביו"ש קמה ישות טרור שיצרה טרור מתאבדים שפגע קשות במדינה עד שזו החזירה את השליטה בשטח לידה במבצע "חומת מגן".
חמור מכל, מדינת ישראל נמצאת במצב בו היא מבקשת היום לגיטימיות (הכרה כמדינה יהודית) מארגון שעד לפני עשרים שנה היה לא לגיטימי בכלל.
מסמך זה לא נועד לחלק ציונים למנהיגים הישראלים אשר חתמו על הסכם אוסלו, והמשיכו בתהליך בעשרים השנים שחלפו מאז, אלא בודק את ההיבט הכלכלי בלבד. כמה תהליך אוסלו עלה ועולה לנו, בכסף, ביחס לחלופה המתבקשת והסבירה ביותר, של המשך המצב שהיה קיים ב-26 השנים שלפני תהליך אוסלו, כלומר שליטה ישראלית ביטחונית ומנהלית מלאה בכל שטחי יהודה שומרון ורצועת עזה.
ובפשטות, תהליך אוסלו נמשך כבר 20 שנה ועד כה מטרתו לא הושגה. כמה זה עלה לנו?
הסבר שיטת החישוב
המצב שביחס אליו נחשב את המחיר של עשרים שנות תהליך אוסלו הוא המצב שהיה בשטחי יהודה שומרון ורצועת עזה לפני הסכמי אוסלו. ישראל שלטה אז בכל השטח ובגבולותיו שליטה ביטחונית אזרחית וכלכלית מלאה, מה שנתן לה השפעה שלטונית חזקה על האוכלוסייה, ונגישות לכל אדם ולכל מקום. בתקופה זו לא היו בכל שטחי יש"ע נושאי נשק שלא מטעם מדינת ישראל, למעט כלי נשק בודדים שהוחזקו בידי מחבלים בהחבא.
המצב לאחר אוסלו הוא שבחלק ניכר מהשטח הנ"ל קיימות שתי ישויות שמתפקדות כמעט כמו מדינות, "הרשות הפלשתינית" ביו"ש, וחמאס בעזה. האלימות מאזורים אלו נגד ישראל נמשכת, כאשר:
באזורים אלו יש היום מאגרי נשק אדירים בלי שליטה ישראלית.
בהיעדר שליטה ישראלית בשטח, קשה ויקר בהרבה לסכל טרור בפעולה מבחוץ.
טרור שלא סוכל גובה מחיר גבוה יותר, בשל יכולתו לנצל את שליטתו בשטח שניתן לו.
מרכיבי המחיר הכלכלי
הערה מקדימה: לא ניתן לדייק במחיר העלויות שמסיבות מובנות חלקן לא מפורסמות במפורט. במסגרת זו נשתדל להביא אומדן קרוב עד כמה שהנתונים הזמינים מאפשרים. להלן סעיפי הוצאה שנוצרו בעקבות תהליך אוסלו:
העברת כספים ל"רשות הפלשתינית" שהסכם אוסלו יצר.
העלות הנוספת של פעילות שב"כ בשטחים שהועברו ל"פלשתינים".
העלות הנוספת של פעילות צה"ל.
העלות הנוספת של המשרד לביטחון פנים, ונזקי גניבות הרכב.
הוספת מאבטחים אזרחיים בכל מקום בישראל.
בניית גדר ההפרדה סביב השטחים שנמסרו ל"פלשתינים".
"שווי" נפגעי פעולות האיבה.
הנפילה בהכנסות מתיירות בשנות שיא הטרור.
עלות פינוי היהודים מגוש קטיף.
[71] נספח זה יצא בעבר כנייר עמדה של מחלקת המו"פ של תנועת "מנהיגות יהודית".
[72] ויקיפדיה – תוכנית השלבים של אש"ף.
[73] תהליך אוסלו במסמך זה כולל לא רק את חתימת הסכמי אוסלו, אלא את כל השינוי התפיסתי שכלול בתהליך זה, בכלל זה הסכם וואי הניסיון להסכם קמפ דיויד ותוכנית פינוי היהודים מגוש קטיף "ההתנתקות".
[74] ראה להלן בסעיף נפגעי פעולות האיבה.
| << הקודם || English || Français || Русский || הבא >> |